בחדשמופע הולו פנים צ'יינה טאון, שחקן רקע שנלכד מגלם דמויות אסייתיות שונות בהליך משטרתי מסתבך בזירת הפשע של צ'יינה טאון. הקומיקאי רוני צ'יאנג, שמשתתף בתוכנית, המבוססת על הספר שזכה לשבחים באותו השם, הוא קצת אנין בשכונות צ'יינה טאון ברחבי העולם, לאחר שהתגורר בסינגפור, מלזיה, אוסטרליה ועכשיו בארצות הברית מדינות. "זה די מצחיק, כי הרעיון של צ'יינה טאון הוא בעצם במדינה לא אסייתית, נכון? אבל הערים הטובות ביותר בצ'יינה טאון נמצאות כנראה במלזיה או בסינגפור", אומר צ'יאנג, שנותר ככתב בכיר בנושאהתוכנית היומית. "אבל לעזאזל, אני משוחד. אני חייב ללכת עםהעיר ניו יורק. זה הצ'יינה טאון שלי ואני חושב שזה הצ'יינה טאון הכי טוב. יש בו אוכל, חייטים, מקומות עיסוי, קפה. צ'יינה טאון של ניו יורק היא המקום בו היא נמצאת."
כשהוא עטף את שלואוהב לשנוא את זהסיור קומדיה, רוני צ'יאנג שוחח איתוCondé Nast Travelerעל חזרה ליפן שוב ושוב, לאכולאז טוסט בסינגפור, ותוהה מדוע צוות המלון לא יעזוב אותו בשקט.
מה הוא רוצה בחופשה:
כשאני יוצא לחופשה, אני לא אוהב לעשות דברים תיירותיים, אז אני נוטה ללכת למקומות שאני קצת מכיר, כמוהוואי, איפה שאני מרגיש כמו מקומי שם, או יפן - אשתי ואני הולכים כמעט כל שנה, אז יש לנו את המקומות שלנו. יפן היא איפוס נפשי כל כך גדול. אתה לא יכול שלא לצאת קצת רענן. אני אוהב לנסוע לסינגפור כי אמא שלי שם. אני אוהב את האוכל ואני יודע איך להתנייד. גם אני מרגישכמו מקומי באוסטרליהכי גרתי שם כל כך הרבה זמן, ואותו הדבר עם מלזיה. אני פשוט אוהב ללכת בקצב איטי.
איפה הוא אוכל בסינגפור:
אני הולך למקומות הרגילים שלי בסינגפור. למעשה יש לי אמדריך אוכל במפות אפל, אז אם אנשים רוצים לראות את זה, הם יכולים להיכנס לזה. אני בדרך כלל הולך ל-Tong Ah Eating House, ואני מקבל את ה-Tah Tarik, שהוא תה חלב. זה אחד המקומות הבודדים בסינגפור שבהם אתה עדיין יכול להכין אותו מאפס. יש להם טוסט קאיה ממש טוב, שהוא ריבת ביצים וקוקוס, וצלעות חזיר קפה.
האסטרטגיה שלו לטיסות ארוכות טווח:
אני מוודא שהורדתי משהו מרגיע לטלפון שלי. זו תהיה ממש מוזיקת קערת שירה טיבטית, או גשם, או מוזיקת שינה של אפל, שהיא פשוט מוזיקת מוח מרגיעה ללא מילים. זה המפתח שלי לשרוד בנסיעות - שיש דברים כאלה בטלפון שלך, מוכנים לצאת לדרך. מצאתי הרבה שמחה לקבל עיתון בשדה התעופה אומביא איתי ספר פיזי. אני בר מזל שחזרתי לקרוא. לפני כמה חודשים קראתיפאצ'ינקומאת Min Jin Lee וזה החזיר אותי לזה. קריאת ספר פיזי מאוד עוזרת. הדבר השני שאני עושה הוא להוריד את אמולטור משחקי הווידאו הזה שנראה כמו מיני GameBoy, עם כל משחקי הווידאו האלה מתקופת ילדותי שמעולם לא יצא לי לשחק, אז משחקי נינטנדו או סגה. ואשתי העלתה אותי על מסכות פנים קוריאניות. לשים מסכת פנים קוריאנית בזמן שאתה טס זה נהדר.
עצבנות חיית המחמד שלו לטיולים:
אנשים חסרי התחשבות. אני מתכוון, זה לא חדש, אבל אנשים שמרגישים זכאים כשהם מטיילים זה המרגיז שלי, כאילו הבעיות שלהם מחליפות את של כולם. אנשים חסרי התחשבות ממש מעצבנים אותי.
הניסיון הראשון המסתורי שלו במחלקת עסקים:
הפעם הראשונה שטסתי לעסק הייתה תאונה מוחלטת. הייתי בן 16 וגרתי בסינגפור, וביקרתי את אחותי, שהלכה לאוניברסיטה באוסטרליה. טסתי לבד, אבל אמא שלי הביאה אותי לשדה התעופה ובהיותי אמא, הלכנו חמש שעות לפני הטיסה, עוד לפני שהדלפק נפתח. בדלפק הצ'ק-אין בחרנו מושב, ואז אני עולה על המטוס וזה המושב הכי נוח אי פעם. זה רק אני והבחור הזה שלידי ואנחנו מתחילים לדבר והוא מספר לי איך הוא מהנדס. טיסה נחמדה! אני מסתובב עם אחותי ובדרך חזרה אני נכנס למחלקת תיירים וזה מושבים מחורבנים ואני כאילו, רגע... אז שידרגו אותי ולא אמרו לי ולא הייתה לזה סיבה. אני לא חושב שאמא שלי ביקשה את זה. אני עדיין לא יכול להסביר את זה עד היום. רק חשבתיסינגפור איירליינסהיה מדהים - וזה מדהים, אבל [הכלכלה] לא כל כך מדהימה.
החופשות האהובות עליו אי פעם:
יַפָּןהוא אחד המקומות הכי מגניבים שהייתי בהם. זה מרגיש כל כך שונה, אבל עם זאת כל כך מעניין - כל היבט, מהערים המודרניות הצפופות להפליא ועד לאזור הכפרי היפה והשלווה. כולם מאוד מנומסים. הם מקפידים מאוד על איך שהם עושים הכל. בפעם הראשונה שהלכתי זה היה מדהים, אז עכשיו אני הולך לשם לעתים קרובות. לאחרונה, אשתי הכריחה אותי ללכתפריזוהייתי מוכן לשנוא את זה, אבל ממש אהבתי את זה. והופתעתי עד כמה אהבתיוייטנאם. אשתי היא וייטנאמית, והיא הביאה אותי לשם עם המשפחה שלה - לסייגון, האנוי, הוי אן, עמק סאפה ומפרץ האלונג - והיה לי כיף, כנראה בגלל שהם עזרו לי לנווט בארץ.
הערים האהובות עליו לעשות בהן סטנד-אפ:
ניו יורקברור שהוא נהדר. זה תמיד מרגיש כאן כמו קהל בעיר הולדתו. סן פרנסיסקו נהדרת, או סיאטל. אם אתה רוצה את ערי הקומדיה הגדולות יותר באופן בלתי צפוי, יש את וושינגטון הבירה, או מדיסון, ויסקונסין, או דנבר או מיניאפוליס. אף אחד לא באמת יודע למה, אבל כולנו יודעים מהן ערי הקומדיה הגדולות. זה שילוב של קהל חובב קומדיה שאוהב להשתתף בהופעות חיות, ובין המקומות. האם הם מוכנים לקומדיה? האם הם מקבלים את זה? יש אנשים שחושבים שאפשר פשוט לעשות קומדיה בכל מקום, אבל המקום הוא חלק כל כך חשוב מזה. גובה התקרה צריך להיות נמוך; זה אינטימי. תקרה גבוהה משנה את הדינמיקה של ההופעה לחלוטין. התרבות והמקומות משתלבים והיא הופכת לעיר קומית ממש מגניבה, ואז השמועה מתפשטת וכל הקומיקאים אוהבים לעבור בערים האלה.
טרנד המלונות שהוא שונא:
זה משגע אותי כשמלונות נותנים לך יותר מדי תקציר כשאתה צ'ק-אין. אני רק רוצה ללכת לחדר! אני לא צריך לדעת על שום דבר אחר. ואני לא יודע אם זה משהו לאחרונה, אבל אני מוצא מלונות [ממשיכים] להתקשר אליך באמצע אחר הצהריים בשביל איזה שטויות מטופשות שלא משנה. הם יעירו אותך למשהו שהוא טיפשי לגמרי, כמו שהם מתקשרים להגיד, "אה, אנחנו רק רוצים לבדוק לגבי שירות הצעת המיטה", או "נשמח לתת לך את השירות הזה", או משהו. אנשים פשוט עפו, יש להם ג'ט לג, ואתה מפריע. אני לא יודע מתי התחילו להתקשר אליך כדי לתת לך דברים שאתה לא רוצה. השאר הודעה!